מה ששמעתי וזכרתי

את רוב מחלות הילדות הקשות של ילדינו ליוונו גם בעזרת צמחי מרפא ששמענו בפולקלור מעדות שונות. בשנים האחרונות למדנו צמחי מרפא להעמיק את הידע ולשפרו, כדי שנוכל לעזור לזולת בעצה והקלה לבעיות שונות

 

כשביתנו הייתה קטנה, אבל באמת קטנה, וקשיי נשימה עקב בצקות בדרכי נשימה עליונות, מצאתי את עצמי טוחן בבלנדר אננס פטרוזיליה סלרי ולא זוכר עוד מה.

 כשבני בן השנתיים הגיע בזרועות המטפלת בוכה, כשהכניס ידיו לסיד ואחר כך לעיניו, לא ידעתי מה לעשות. אז ליקקתי את עיניו לאט לאט, כמו שסיפרה לי מזל מאופקים, איך שעשו במרוקו.( בבדיקת רופא עיניים, לא נמצא שארית של סיד)

 כשבני בן החצי שנה בכה מכאבי בטן סבתי אמרה לי, שסיפרה לה ערביה מירושלים (1936) שלכאבי בטן כמצוץ לענה כפית דבש וכפית סוכר. טעמנו והיה מגעיל. התינוק חטף את הבקבוק וגמר עד הטיפה האחרונה. מאז יש בגינתנו סוג של לענה.

כשסבתי ראתה את ה"פרונקל" הענקי שאלה, למה אתה לא שם בצל? ואני, איך? לבשל 5 דקות בדיוק במים וקומפרסים חמים ככל שתוכל, השיבה.

 

 מאז הוספו סיפורים,פולקלורים, התנסויות וזיכרונות. למזור כשאין למה ולאן ללכת.

 כבר שנים רבות אנו מודעים ומודאגים מהמזון שאנו מכניסים לגופנו. כמות הריסוסים הלא מבוקרת, טיב המים המושקים שהולך ופוחת, הדשנים הכימיים, שיטות שימור התוצרת המוגמרת והחדרת חומרים לשימורם, כל הלה הביאו אותנו למודעות של אוכל בריא וחיים קצת יותר בריאים בעולם שיותר ויותר מזדהם. באוויר, ביבשה ובים.

צורת החיים משתנה ללא הרף, בזכות המזגן, המחשב, הרגלי צריכה, התקשורת למיניה, היבילות שמתאימה לכל כיס, ויחד איתה הרפואה המערבית שמטפלת ביעילות בסימפטומים, אם שלל התרופות. שבלי מישים מועילות פה וגורמות נזק במקום אחר. ולאט מעט ואפילו בחשאי חדרה הרפואה המשלימה על כל גווניה, ועדיין לא ממוסדת לא מסודרת, לא מבוקרת ופרוצה.